ישראל קיימת חקיקה פרטנית וענפה בכל הנוגע לשמירה על איכות הסביבה. כך לדוגמא, ישנה חקיקה המסדירה את תחום זיהום האוויר ואת הטיפול בפסולת אלקטרונית, תקנות בריאות העם ועוד. אין חולק כי הנזק לכל אדם ולחברה כולה ממפגעים סביבתיים הוא גדול ופעמים רבות אף בעל השלכות הרסניות על בריאותו של אדם הנחשף למפגע. מתוך הכרה זו בחשיבותה של איכות הסביבה בחר המחוקק ליצר הסדרה פרטנית לתחומים בעלי חשיבות לבריאות הציבור. בשנים האחרונות, עם התפתחות הרגולציה בתחום, אנו שומעים קריאות של ארגונים סביבתיים ונבחרי ציבור להגדיר את מעמדה של הזכות לאיכות סביבה כזכות יסוד לצד הרגולציה הפרטנית הקיימת ובכך לחזק את מעמדה של זכות זו.
לאורך השנים עלו מספר הצעות לעיגון הזכות לאיכות הסביבה באמצעות חקיקת חוק יסוד איכות הסביבה. הצעות החוק השונות נדחו במהלך השנים, אך השאלה האם נכון וראוי לעגן את הערך של שמירה על הסביבה במסגרת חוק יסוד נותרה פתוחה.
הנימוק בבסיס העמדה האומרת כי יש לעגן את הזכות לאיכות סביבה במסגרת חוק יסוד, הוא הצורך לייצר לזכות לאיכות סביבה את אותה הגנה מיוחדת המוענקת לזכויות יסוד. כך למשל, חוק יסוד יאפשר להגביל את המחוקק ורשויות השלטון לפגיעה מצומצמת יותר בסביבה שתהא לתכלית ראויה ובמידה הנדרשת.
בשנת 2002 שאלת מעמדה החוקתי של הזכות לאיכות סביבה הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון. עמותת "אדם טבע ודין" עתרה נגד חוקיותו של תיקון בחוק התכנון והבניה אשר קבע לוח זמנים קצר להעברת תסקיר השפעות סביבתיות והתנגדויות בנוגע לפרויקטים מתחום התשתיות הלאומיות. הטענה הייתה כי התיקון פוגע בזכויות אדם המעוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו לאור המועדים הקצרים המוקצבים לנושאים סביבתיים. בית המשפט העליון קבע בדעת רוב, כי הזכות לאיכות הסביבה אינה מעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואינה בעלת מעמד חוקתי.
טענה הנשמעת בעד חקיקת חוק יסוד איכות הסביבה, היא כי באמצעות חוק יסוד ניתן יהיה להעלות את המודעות של הציבור לנושא ובכך למנוע מפגעים סביבתיים. ספק אם אכן באמצעות חקיקת חוק יסוד ניתן להשפיע על מודעות הציבור ובכל מקרה קיימת חלופה אפשרית בדמות קמפיין תקשורתי בנושא או הטמעת נושאים סביבתיים בתוכניות הלימוד של מערכת החינוך. כך לדוגמא בארה"ב אין זכות חוקתית פדראלית אך המודעות לנושא מאוד גבוהה.
נראה כי אין מקום להפוך את הזכות לאיכות הסביבה לזכות יסוד במשפט הישראלי, ודי בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו על מנת לספק את ההגנה החוקתית הנדרשת בכל הנוגע לשמירה על בריאות הציבור ממפגעים סביבתיים. הפיכתה של הזכות לאיכות סביבה לזכות יסוד עלול לפגוע באיזון הקיים בין הזכויות השונות במשפט הישראלי ומתן בכורה לנושאים שאינם בליבת ההגנה על זכויות אדם כפי שנדרש בתחום החוקתי. המצב המשפטי הקיים, נותן מענה הולם באמצעות פסקת ההגבלה וכללי המשפט המנהלי במקרה של התנגשות בין זכויות סביבתיות לזכויות יסוד או במקרה של החלטה שלטונית הפוגעת בהסדר סביבתי.
